חשיבות שמן הזית טהור במסורת היהודית

פורסם ע"י avia 21/07/2018 0 תגובות מידע מעניין על שמן זית,

שמן זית טהור וחשיבותו במסורת היהודית

לעץ הזית ושמן הזית הטהור חשיבות גדולה מאוד, והם מוזכרים פעמים רבות במקורות יהודיים שונים.

בתנ"ך, במסכתות, במצוות ובמסורות עממיות:

בספר בראשית, פרק ח', סיפור המבול, היונה חוזרת עם עלה של זית בפיה, אות לכך שכלו המים ואפשר לחזור ליבשה. "שלח את היונה, מן התבה. ותבא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה- זית טרף בפיה, וידע נח, כי קלו המים מעל הארץ" ( בראשית ח', י' -יא')

סיפור יציאת מצרים, בני ישראל צועדים במדבר ומקבלים צו להשתמש בשמן זית למאור ולהעלאת נר תמיד במשכן ה'. כבר כאן ניתן לראות את החלוקה לפי איכות- שמן זית למאור ושמן זית כתית לנר התמיד. " צו את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור: להעלת נר, תמיד" (ויקרא,כד', ב')

הזית נכלל בין שבעת המינים של ארץ ישראל: " ארץ חטה ושערה, וגפן ותאנה ורמון, ארץ- זית שמן, ודבש (דברים,ח',ח')

במשל יותם, כשהעצים מבקשים להמליך על עצמם מלך, העץ הראשון אליו פונים הזית. עדות לחשיבותו העצומה באותם הימים ( שופטים, ט, ח-ט)

"ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו" (שמואל א' ,י',א') משיחת המחל דוד בשמן- שמן זית נחשב כה חשוב עד כי משחו את המלכים בשמן.

ועוד מסופר כי דוד המלך מינה שרים מיחודים על הזיתים ועל השמן.

שמן המשחה, שנזכר בתנ"ך פעמים רבות, הי שמן זית שאליו הוסיפו שמני מור, קינמון, קידה וקנה בושם. בשמן זה, המשחו כהנים וחלק ממלכי ישראל, ובהם דוד המלך.

כשבנה שלמה המלך את בית המקדש הוא קיבל זהב ועצי ארז מלבנון. מסופר כי תמורת אלו הוא שילם בשמן זית ובכרמים הנטועים עצי זית בגליל המערבי.

בימי בית המקדש הייתה מוקרבת בלילה של דגן ( סולת) וחשמן זחת לצד יין הנסך, ייצוג סמלי של מנחות אלו שהועלו בבית המקדש נוכל למצוא היום בשולחן השבת: שמן (נרות), דגן (חלה) ונסך ( יין)

" יצא קציר חיטים ונכנס בציר, יצא בציר ונכנס מסיק"( תוספתא שבועות, ד' כ'). המשפט מתאר את החשיבות גלגל השנה החקלאי, לחם יין ושמן- הצרכים הבסיסיים ביותר בתזונה העתיקה.

נקראו ישראל זית רענן-  שהם מאירים לכל (שמות רבה ל"ו). מרבית תוצרת הזית הופנתה לייצור שמן. אך ולא רק למאכל שימש שמן הזית, השמן היווה בסיס לאמצעי התאורה ומכאן זיקתו לחג החנוכה. אור הנר הוא סמל לאווירה מיוחדת של השבת והחג בישראל. המתבונן בעץ הזית, יבחין כי אף העלים מכסיפים ומאירים.

את מסורת חשיבות שמן הזית ובריאות האדם ניתן למצא בדבריו של רבי חנינא שאמר:

" חמין ושמן שמסכתני אמי בילדותי הן עמדו לי בעת זקנתי" ( חולין, כ"ד,ע"ב)- באמונה העממית שמן הזית נחשב " מזון על"- מזון בריא.

שמן הזית כסמל לקדושה- 

שמן הזית שימש למשיחת כהני המקדש, למשיחת מלכים, למשיחת כלי המקדש ולטקסים בהם רוצים לסמל יציאה מן החולין וכניסה לקדושה מיוחדת. השמן היווה חלק חשוב ולכן קשורים בו מנהגים ומצוות:

הדלקת נרות בשמן זית טהור-

"ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" ( שמות, כז,כ)

בספר שמות, מופיע פסוק זה שעל בסיסו נבנתה מסורת הדלקת נרות בשמן זית בעם ישראל. הקפדה יתרה היתה נהוגה בנרות שבת בשל קדושת יום השבת ורבנים מחמירים פסקו שאין להדליק נרות שבת אלא בשמן זית. במדרש תנחומא תצוה נכתב כך- " שמן זית זך כתית למאור- ולא שמן אגוזים ולא שמן צנונית, ולא שמן דגים או שאר שמנים אלא בשמן זית- לפי שהזית סימן תורה לעולם".

נרות השבת" רבי טרפון כתב כי " אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד" ( משנה שבת ב', א-ב) . בתקופת המשנה הייתה פעילות האדם מתבצעת בשעות האור, גם את ארוחת הערב אכלו לפני החשכה. ערב שבת היה יוצא דופן בהקשר זה, היות שאז הייתה הארוחה נאכלת לאור נרות השבת ובאווירת קדושה. על מנת לשמור על אווירת הקדושה נאסר השימוש בשמנים שונים ובפתילות שונות ונקבעו כללים ברורים, בראשם ההדלקה בשמן זית בלבד. המנהג התחזק עוד יותר לאחר חורבן בית המקדש, אז קיבל נר השבת מעמד של " זכר למקדש" מה שחייב הקפדה על הדלקה בשמן זית בלבד. בניגוד לדעתו של רבי טרפון, גילו חכמים גמישות בנוגע להדלקת נר שבת בתפוצות, מכיוון ששמן זית בכלל ושמן כשר בפרט היו בחסר, והתירו שימוש בשמנים שונים כגון שמן שומשום ושמני אגוזים.

שמן הזית בדיני התרומות

לזית ולשמן הזית נ קבעו דינים מיוחדים בכל הנוגע לתרומות, מעשרות ושביעית.

תרומות ומעשרות: מזיתים בבעלות פרטית יש להפריש תרומות ומעשרות ולברך. מזיתים בבעלות ציבורית מפרישים אך לא מברכים. זיתים בהפקר פטורים מתרומות ומעשרות.

זיתים המיועדים לשמן מקבלים יחס מעט שונה מכיוון שההפרשה היא מן השמן המוגמר ולא מן הפרי. השמן המופרש יכול לשמש למאור ע"י הכהן, אך הוא אסור באכילה.

כשמתערבבים בבית הבד זיתים של מספר משפחות, על כל משפחה להפריש תרומות מעשרות בנפרד מן השמן המתקבל.

שביעית: " שש שנים תזרע את ארצך ואספת תבואתה והשביעית תשמטנה... כן תעשה לכרמך ולזיתך" ( שמות, כ"ג, י-יא). הלכות שביעית מתחלקות לשניים- הטיפול בעץ ועצירת השמן. בכל הקשור לטיפול בעץ המגבלה העיקרית היא לגבי קיצוץ האילן, כאשר בית שמאי קובע שמתחילת שנת השמיטה אין לקצוץ את העץ ואילו בית שמאי קובע מהנץ הפרי. באשר לעצירת השמן ישנם מנהגים שונים המתייחסים לשלב כתישת הזיתים ולשלב הסחיטה. הרעיון הכללי הוא שאין להפסיד את פירות השביעית. יש להשתמש בהם להפקת שמן, גם אם אופן ההפקה משתנה ביחס לשנים הרגילות.

אחרי שראינו כיצד היה חשוב בעת העתיקה לצרוך שמן זית טהור, המשיכו את המסורת ובדקו שאתם רוכשים רק שמן זית ישראלי עם תו איכות.

המאמר בחסות מועצת הזית

 

השארת תגובה